צרו קשר:
טל: 077-7990989
מייל: [email protected]

ליווי מקיף, מקצועי ומסור
יד ביד – כל הדרך

ליווי מקיף, מקצועי ומסור
יד ביד – כל הדרך

כך תעזרו לילדיכם ללמוד לנגן

הרבה הורים לתלמידים שלנו מתייעצים ושואלים "איך אני יכול לעזור לילד שלי ללמוד לנגן?" זו שאלה מצוינת שמראה על הנכונות שלכם לעזור לילדכם, והעזרה שלכם מאוד חשובה עבורו.

כמובן שכל ילד הוא עולם ומלואו, ונבדל באופי ואישיות משלו, גיל, בגרות וכו'. אך עם זאת, ריכזתי כמה רעיונות כלליים והמלצות שתוכלו להיעזר בהם ולהשפיע באופן חיובי וישיר על סיכויי הצלחה של בנכם\בתכם בלימוד הנגינה.

זהו מאמר מעט ארוך, אבל כדאי מאוד לכם ההורים לקרוא אותו, ואם יש צורך אז גם לחזור אליו בעתיד.

מה אתם כהורים צריכים לדעת?

כדי שאתם ההורים, תוכלו לתת לילדכם את התמיכה המיטבית, עליכם קודם כל להבין את תהליך הלימוד כדי שתדעו למה לצפות ובאיזה קשיים ילדכם צפוי להיתקל, כך תוכלו לסייע לו גם בלי שיהיה לכם רקע בנגינה.

ללמוד לנגן בגיטרה (או בכל כלי אחר) זהו תהליך ארוך (שאף פעם לא באמת נגמר) ורצוף בקשיים פיזיים ומנטליים. בתחילת הלימוד ההתמודדות היא טכנית בעיקרה וכרוכה ב"עבודה שחורה" שהיא קשה ולא מתגמלת, ולכן מהבחינה הזו ההתחלה היא הכי קשה (לילדים ומבוגרים כאחד). גם אחרי שעוברים את השלב ההתחלתי נדרשת התמודדות עקבית עם קשיים וה"משברים" לרוב מגיעים בשלב כזה או אחר. בהמשך ניתן מספר טיפים למניעת המשברים ובמקרה הצורך להתמודדות איתם.

בנוסף, חשוב לזכור שקצב ההתקדמות של כל תלמיד הוא אישי ושגרף ההתקדמות אינו לינארי, כלומר, לעתים התלמיד ירגיש שהוא עומד במקום ולא מתקדם או אפילו נמצא בנסיגה. זהו חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה אשר כל נגן חווה אותו ויש להתייחס אליו בהתאם.

מנגן בגיטרה חשמלית

הגיעו להסכם מחויבות עם ילדכם

אחד הדברים הראשונים והחשובים שכדאי לעשות כאשר ילדכם מתחיל ללמוד לנגן הוא להביא אותו להסכם מחוייבות, לפיו הוא מתחייב להתמיד בשיעורי הנגינה לפחות 3 חודשים. 
למה? מכמה סיבות:

  1. התחייבות של התלמיד כלפי עצמו וכלפי הוריו יגרמו לו להגיע לשיעורים ולתרגולים בגישת "אני מחויב ולכן אני אתאמץ להצליח" ולא בגישת "אני אנסה ואראה איך הולך, תמיד אוכל לפרוש". גישה נכונה היא מרכיב קריטי עם השפעה עצומה על סיכויי ההצלחה.
  2. אחרי חודש או חודשיים בלבד התלמיד לא יכול לדעת עדיין אם אוהב ומתחבר לנגינה מכיוון שהוא לא עשה כלום חוץ מלהתחיל ללמוד את היסודות אשר הם בעיקרם טכניים (ולכן גם קשים ואפילו משעממים). רק לאחר לפחות 3 חודשים, ולאחר שהתחיל ללמוד קצת יותר לעומק ולהבין מה נדרש ממנו אך גם מה התועלת שהוא יכול להפיק מהנגינה, התלמיד יכול להתחיל להבין אם לימוד הנגינה מתאים לו או לא. זה מעציב לראות תלמיד, מוכשר וחכם ככל שיהיה, מוותר במהלך שלושת החודשים הראשונים מבלי שהוא בכלל נתן לעצמו את הסיכוי להצליח.
  3. אפשר לומר שכ-90% מהתלמידים שמתמידים בשלושת החודשים הראשונים ממשיכים לפחות שנה. זהו נתון מפתח שיכול בעצמו לסכם את כל הנושא.
  4. ההסכם מחייב גם אתכם ההורים. ברגע שקיימת התחייבות הדדית בין הילד\ה להורה אז גם ההורה מחויב לתמוך ולא לאפשר פרישה מוקדמת, וגם ההורה מביע את המחויבות מתוך הבנה שללמוד לנגן פחות משלושה חודשים זה פשוט לא רציני. כך גם ההורה וגם הילד\ה מתחייבים לתהליך ומגבירים בצורה משמעותית ביותר את סיכויי ההצלחה.

ההסכם הוא חשוב ביותר ולעיתים קרובות מהווה את כל ההבדל בין הצלחה לכישלון. הסבירו לילדיכם את חשיבות ההתחייבות לשלושה חודשים, ואם יש צורך התנו בכך את ההרשמה לשיעורי הנגינה. מי שלא מוכן להתחייב לשלושה חודשים כנראה שאינו בשל להתחיל ללמוד לנגן.

הסכם מחויבות בין ההורה לילד

סביבת עבודה

לסביבת התרגול של התלמיד יש השפעה עצומה על איכות התרגול ועל ניצול זמן התרגול.
הנה מספר טיפים חשובים שיעזרו לשפר משמעותית את סביבת התרגול:

  1. הגדירו מקום קבוע לתרגול בו אין רעש שיפריע לילד, ושהנגינה שלו לא תפריע לאף אחד. חשוב שתהיה לו מידה מסוימת של פרטיות כדי שירגיש בנח להרעיש, וגם לטעות ולזייף אם צריך.
  2. על סביבת העבודה להיות עם כמה שפחות גירויים חיצוניים כגון טלוויזיה, משחקי מחשב וכו' ועם תאורה מתאימה.
  3. את הגיטרה מומלץ מאוד לשמור על מעמד לגיטרה ולא בתוך הנרתיק, כך שהגיטרה תהיה זמינה ומזמינה. הידיעה שהגיטרה בתוך הנרתיק ושיש קודם להוציא אותה ואח"כ גם להחזיר אותה לשם עלולה למנוע מהילד לנגן באופן ספונטני. החלק הקשה בתרגול הוא בד"כ להתחיל, וגיטרה זמינה עוזרת לעשות את הצעד הראשון. וודאו שהגיטרה נמצאת תמיד בהישג יד, כך שתמיד ניתן פשוט לקחת אותה ולהתחיל לנגן.
  4. וודאו שהחדר מאובזר בכיסא ללא ידיות אשר מאפשר לילד להגיע עם הרגליים לרצפה. (אם יש צורך, ניתן להניח את הרגליים על שרפרף). בנוסף חשוב מאוד שיהיה בחדר סטנד תווים. אחד הדברים הרעים בתרגול זה כאשר דפי התרגול מונחים על הרצפה או על המיטה ליד הילד ולא מולו בגובה העיניים.
  5. וודאו שילדכם מצויד במטרונום וטיונר לגיטרה. ניתן להוריד אפליקציות של טיונר ומטרונום לטלפון , אך ישנם מכשירים המשלבים את שניהם והם יותר אמינים ונוחים לשימוש.
  6. יש להקפיד שעל הגיטרה יש מיתרים תקינים וחדשים. מיתרים יש להחליף כל מספר חודשים. אם צריך, היעזרו במורה.
  7. ניתן לתלות תמונה או פוסטר להשראה, זה תמיד נחמד ומכניס לאווירה הנכונה.
לנגן בסביבה חופשית
הוצאת הגיטרה מהנרתיק שלה

התרגול

הרבה הורים אומרים (וזו לא לגמרי טעות) "זה לא צריך לבוא ממני, זה חייב לבוא ממנו. אם הוא באמת רוצה ללמוד לנגן שישב ויתרגל בלי שאני אזכיר לו". אז זה נכון, אבל לא לגמרי. נכון שכל מי שרוצה לדעת לנגן צריך שתהיה לו המשמעת וההתמדה ללמוד ולתרגל, אבל (וזה אבל גדול), מדובר בילדים שצריכים להתמודד עם קשיים שהם לא רגילים אליהם (מנטליים ופיזיים), וצריכים להתמודד איתם לאורך זמן.

בוודאי שאנחנו לא רוצים ולא יכולים להכריח ילד ללמוד לנגן, אבל גם לא כדאי לנו (ובעיקר לילדינו) להרים ידיים כל כך מהר.

הקפידו כהורים לעזור לילדינו להתמודד, להתמיד, לקבל את ההחלטות ולבצע את הפעולות שיעזרו להם בטווח הארוך להיות האנשים שהם ירצו להיות ולא הילדים שהם רוצים להיות.

כל כך הרבה יותר מדי פעמים שמעתי אנשים אומרים "למדתי לנגן בתור ילד, ואני כל כך מצטער שהפסקתי ולא התמדתי. זו אחת הטעויות שאני הכי מתחרט עליהן". אנחנו לא רוצים שילדינו יגידו את אותו הדבר בעוד שנים.

איך תעזרו לילדכם לתרגל?

כאמור אתם לא צריכים לדעת לנגן, והתפקיד שלכם יהיה שונה בהתאם לגיל של ילדכם. עבור ילדים קטנים (עד גיל 9) שבו איתם מדי פעם בתרגול, עשו איתם חזרה על שמות התווים ועל הכללים שהם למדו, תשאלו ותתעניינו. תנו להם "ללמד" אתכם.

עודדו אותם לנגן בפניכם שיר לאחר שהתאמנו עליו או לנגן מול משפחה באירועים, חגים או מפגשים אחרים. תקבעו איתם מראש שהם ינגנו שיר מסוים בליל הסדר לדוגמא. כשילדים מתרגלים לקראת "הופעה" שהם מחכים לה מראש, התרגול הופך להיות יותר מוכוון מטרה וממוקד ומוסיף המון מוטיבציה. תמכו בהם בעיקר בשעות משבר וקושי ועזרו להם לשמור על שגרת תרגול. הגדירו איתם זמני תרגול קבועים, השגרה עוזרת מאוד לילדים בגילאים אלה.

עבור ילדים גדולים יותר (בערך 9-12), המעורבות בתרגול יכולה להיות פחות פעילה, אך כן חשוב לעודד אותם לנגן לכם ולבני משפחה מדי פעם מהשירים שהם למדו, להתעניין, לפרגן ומדי פעם לאתגר אותם ולבקש מהם שילמדו שיר מסוים עבורכם. שאלו אותם על התרגול שלהם והזכירו להם לתרגל (כן, זה גם תפקיד שלכם..)

עבור בני נוער המעורבות שלכם (והנכונות של הנער\ה למעורבות שלכם) תהיה מצומצמת יותר, אך חשובה לא פחות. הם לרוב כבר בעלי מוטיבציה ולא צריך לדרבן אותם, אבל כן חשוב להתעניין ולשאול מה הם לומדים, אם הם נהנים ומתרגלים ולעודד אותם לנגן בסביבתכם מדי פעם (כדי לחזק את הביטחון שלהם בנגינה מול אנשים ולתת לכם הזדמנות לפרגן). מעבר לזה, לא צריך "להציק" להם יותר מדי.

אחד הדברים הכי מהנים להורה וילד הוא לנגן ביחד. אם אתם יודעים לנגן בכלי מסוים אז נסו לנגן יחד. זוהי חוויה מעשירה, מחברת ומיוחדת. (אם אתם לא יודעים לנגן, אולי כדאי גם לכם להתחיל ללמוד..)

כך תעזרו לילדכם ללמוד לנגן

כמה צריך לתרגל?

זו אחת השאלות הנפוצות ביותר ואם תחפשו מעט, תמצאו לה המון תשובות שונות ומגוונות.
אין תשובה אחת נכונה. אין ספק שככל שמתרגלים יותר מתקדמים מהר יותר, אך עם זאת, כמות התרגול המומלצת תלויה מאוד בגיל התלמיד, בניסיון שלו, בשאיפות שלו וביכולות שלו לשבת ולהתרכז בנגינה. זה גם תלוי מאוד את מי שואלים.

ההמלצה שלי עבור ילדים מעל גיל 10 היא להגיע לפחות לשעתיים וחצי במצטבר בשבוע. בנוסף, מומלץ שתרגול ימשך לא פחות מחצי שעה (מכיוון שרק אחרי 10-15 דקות של חימום התרגול הופך להיות אפקטיבי). יש לקחת בחשבון שתלמיד מאוד מתחיל לא יכול לתרגל שעתיים וחצי בשבוע כי ההתחלה היא מאוד טכנית, מונוטונית ומשעממת. ברגע שהוא מתחיל ללמוד אקורדים אז כבר אפשר להגיע לכמות התרגול הזו.

עבור ילדים קטנים יותר (עד גיל 9), לבקש מהם שעתיים וחצי בשבוע זה לרוב מוגזם. מה גם, שבגיל הזה המטרה היא בעיקר לחבר אותם אל הגיטרה וליצור אצלם תחושת הנאה והצלחה.

מומלץ שיתרגלו 3-4 פעמים בשבוע 10-15 דקות כל פעם.

לתלמידים מתקדמים ושאפתניים מומלץ לנסות להגיע לממוצע של לפחות שעת תרגול אחת בכל יום.

כמה תרגול צריך בגיטרה

תמיכה מנטלית והתמודדות עם "משברים"

הגענו לחלק אולי החשוב ביותר בתמיכה שאתם ההורים יכולים לתת לילדיכם בלימוד הנגינה.

קושי אחד בתהליך לימוד הנגינה הוא הקושי הפיזי – עם כל המשתמע מכך, כולל תרגול, הגעה לשיעורים וכו'.

הקושי השני הוא הקושי המנטלי, והוא בדרך-כלל מהווה את המכשול המשמעותי יותר אצל ילדים (וגם מבוגרים) שלומדים לנגן, ודורש תשומת לב ותמיכה רבה מצד ההורים (וגם מהמורה). הקושי הזה לעיתים מוביל ל"משברים" שאם לא מזהים ומתמודדים איתם בזמן הנכון ובאופן הנכון עלולים לגרום לתלמיד לעזוב את שיעורי הנגינה מהסיבות הלא נכונות.

'משברים' מתרחשים לרוב כאשר הילד מגיע למצב שלא רק שקשה לו, הוא גם לא רואה שיפור. הוא לא רק מתוסכל מכך שהוא לא מצליח, הוא גם מרגיש שהוא לא מתקדם ולא יכול להצליח לא משנה מה יעשה. לעיתים הקושי מביא לרמות תסכול כל כך גבוהות, שהילד מתחיל לשכנע את עצמו שלא כדאי לו להמשיך.

תמיכה היא חלק מאוד חשוב בלימוד נגינה

כאן אתם ההורים נכנסים לתמונה. חשוב להבין ולהסביר לילד שלימוד נגינה זהו תהליך ארוך ולא קל, ורק צפוי שהילד יתקל בקשיים וזה עוד יקרה לו בעתיד. זה הגיוני, מובן וטוב שזה קורה, כי זה מראה שאכפת לו ושהוא רוצה להצליח. השאלה היא לא אם הקשיים האלו יגיעו, אלא איך מתמודדים עם אותם הקשיים.

מאפיין קבוע שאני רואה כל הזמן אצל ילדים (או מבוגרים) אשר חווים כזה משבר הוא הנטייה לאבד פרופורציות !! לפעמים קושי טכני נקודתי וקטן יכול להצטבר עם קשיים אחרים שהילד חווה עד כה ולהביא לידי משבר ותסכול. הבעיה נראית כמו קיר שאי אפשר לעבור אבל הפתרון הוא בעצם פשוט וקל.

חשוב מאוד להחזיר את הילד לפרופורציות הנכונות (ולשמור עליהן בעצמכם). כדאי להזכיר לילד כמה הוא רצה ללמוד לנגן, מה ההנאה והתועלת שתהיה לו מנגינה למשך כל החיים וכמה יפה הוא התמודד עם קשיים עד עכשיו. אם זה לא המשבר הראשון כדאי להזכיר לו שהוא כבר הרגיש כך בעבר והצליח להתמודד. מומלץ גם לפני שמגיע המשבר להכין את הילד למצב שבו יגיעו קשיים ותסכולים ושצריך לצפות לזה ולא לתת לקשיים לשבור אותנו. כדאי גם להדגיש לתלמיד את כל מה שהוא כן למד יפה עד היום וכמה הוא התקדם – להתמקד בחיובי ולא בשלילי.

תמיד טוב במקרים כאלה לשתף בשלב מוקדם את המורה על-מנת להתייעץ איתו ולאפשר לו לדבר עם הילד כדי להרגיע אותו ולהניח את דעתו. (מהבחינה הזו יש למורה יתרון מסוים על-פני ההורה וכדאי לכם לנצל זאת). לא כל הקשיים מגיעים כתוצאה מחוסר בתרגול, לפעמים הרגל טכני קטן (שאפשר לתקן בקלות) עושה את כל ההבדל.

בכל מקרה חשוב לא להמעיט בערך הסיטואציה שבפניה ניצב הילד. בשבילנו זה נראה כמו מכשול קטן שפשוט צריך להתמודד איתו, אך בשביל הילד זה עלול להיות מצב נפשי לא קל.
עודדו את הילד להראות ולהסביר לכם מה קשה לו ולהיות חלק ממציאת הפתרון. לפעמים בכך שהילד מתאר ומסביר הוא בעצם פותר לעצמו את הבעיה בלי שעשיתם כלום.

כדאי גם לדעת שלפעמים הפסקה קטנה בתרגול, או אפילו לעזוב את הגיטרה ליום \ יומיים יכולים להיות פתרון יעיל.

מעורבות וקשר עם המורה

תהיו בקשר עם המורה לנגינה. ההורים והמורה הם צוות שביחד יכול לתת לילד את המעטפת המושלמת ללימוד נגינה. חשוב שתשמעו מהמורה על התהליך והתקדמות ילדכם ותתעדכנו בקשיים כאלה או אחרים שהוא מתמודד איתם. בנוסף חשוב גם לעדכן את המורה ולשתף אותו כדי שידע איך נראה התרגול והחיבור לגיטרה מהצד של השגרה והבית (ולא בשיעורים).

חשיפה והאזנה למוזיקה

חשיפה והאזנה למוסיקה

אחת השאלות הראשונות שאני שואל תלמיד בשיעור הראשון (או אפילו כבר בטלפון) היא "אתה שומע מוסיקה?" או "איזה מוסיקה את אוהבת?". גם כשאני מנסה להקל ומבקש שיתנו דוגמאות של זמרים, להקות או שירים שהם אוהבים, הרבה יותר מידי פעמים אני נתקל בדממה ומבוכה.

למה שנרצה לדעת לנגן אם אנחנו לא שומעים מוסיקה?

חלק חשוב בלימודי הנגינה הוא שיפור יכולת ההקשבה. מה גם, שהאזנה מרובה למוסיקה והיכרות עם סגנונות שונים עוזרת לפתח את הטעם האישי (שהוא מאוד חשוב להתמדה בנגינה בטווח הארוך) וגם עוזרת להיות בהלך הרוח הנכון ללימוד נגינה. ילדים (והורים) לא מספיק מבינים את הקשר ההדוק שבין לימוד נגינה והאזנה למוסיקה.

עודדו את ילדיכם ועזרו להם להיחשף ולהאזין למוסיקה. איזה מוסיקה? שיחשפו לסגנונות שונים. קצת קלאסי, קצת רוק ובלוז, ג'אז פופ ועוד. לאט לאט הם יפתחו את הטעם שלהם וילמדו מה הם אוהבים. מספיק שתגבירו את הווליום ברדיו באוטו באחד השירים ותנסו להקשיב ביחד, לזהות את הכלים שמנגנים ולפתח שיחה על הלהקה או על השיר כדי להגביר את המודעות אצלם להאזנה למוסיקה.

נקודות אחרונות אך לא פחות חשובות..

הקפידו על שגרת תרגול וגם על שגרת שיעורים. הימנעו ככל האפשר מביטול שיעורים. הרצף של השיעורים הוא קריטי להצלחת התלמיד. גם אם התלמיד לא תרגל השבוע מסיבות כאלו או אחרות – אל תבטלו את השיעור. עדכנו את המורה בנסיבות והוא כבר ידע מה לעשות בשיעור. גם אם יש לילדכם מבחן למחרת השיעור או כל פעילות אחרת, אל תמקמו את שיעורי הנגינה במקום נמוך בסדר העדיפויות – כי כך יעשה גם ילדכם.

במהלך הקיץ וגם בתקופות החגים אל תפסיקו את השיעורים. להפסיק ללמוד למשך חודש או יותר מראה על חוסר רצינות והבנה של התהליך. הרצף בשיעורים שומר את התלמיד מחובר ומחויב וכך גם את המורה. ברגע שרצף השיעורים מתחיל להתערער הדרך מכאן להפסקת הלמידה קצרה משנדמה לכם.

לעולם אל תשתמשו בהפסקת שיעורי הנגינה כאיום או כענישה !

ע"י הפסקת השיעורים או איום בהפסקת השיעורים כענישה אתם משדרים מסר סותר למה שאתם מנסים לחנך אליו. אם לימוד נגינה דורש מהילד מחויבות, התמודדות עם הקשיים וההתמדה, אותו הדבר נדרש גם מכם ההורים. אי אפשר לדרוש מהילד להתמיד ולהתאמץ ובמקביל להעניש או לאיים עליו בהפסקת השיעורים. זה פשוט לא הולך ביחד. בנוסף, איומים כגון אלה עשויים ליצור גישת "אנטי" אצל הילדים ולגרום להם לעזוב את הנגינה כדי שזה לא ישמש ככלי לפגיעה בהם.

כנראה שלרובכם זה נראה מובן מאליו ומוזר שאני מזכיר את זה, אבל נתקלתי בזה מספר פעמים והתוצאה מעולם לא הייתה חיובית.

אני מאמין שעם גישה נכונה של ההורה ועם הציפיות הנכונות, יהיה לילד תהליך לימוד הרבה יותר קל ומוצלח.

תודה שקראתם את המאמר עד הסוף, זה אומר משהו עליכם ועל המחויבות שלכם כלפי ילדכם… בהצלחה!

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *